ספר חנוך הראשון, המכונה גם ספר אתיופי של חנוך, עבודות פסאודפיגרפליות (לא נכללות בשום קאנון של כתבי הקודש) שגרסתם הקיימת היחידה היא תרגום אתיופי לתרגום יווני קודם שנעשה בפלסטין מהבב או הארמי המקורי.
חנוך, הפטריארך השביעי בספר בראשית, היה נושא לספרות אפוקריפית בשפע, במיוחד בתקופה ההלניסטית של היהדות (המאה ה-3 לפנה"ס עד המאה ה-3 לספירה). בהתחלה נערץ רק בגלל אדיקותו, מאוחר יותר האמינו שהוא מקבל ידע סודי מאלוהים. דיוקן זה של חנוך כבעל חזון הושפע מהמסורת הבבלית של המלך ה-7 הקדם-דילובי, אנמנדוראנה, שהיה מקושר לאל השמש וקיבל גילויים אלוהיים. סיפור חנוך משקף מאפיינים רבים כאלה של המיתוס הבבלי.
עדכון אחרון בתאריך
23 בדצמ׳ 2024